כמובן שכל הורה שקם בבוקר לא חושב שהיום יגמר ברע. החיים הם כאלה שלא ניתן לדעת בודאות שלא יקרה דבר רע לילדינו. בחרנו להציג לכם נתונים שנאספו ממקורות שונים שימחישו את החשיבות לקשר טוב עם ילדיכם והחשיבות להיות ערניים לשינוים בהתנהגות.
הכנסת
ועדת מיוחדת לזכויות הילד
הודעה לעיתונות
25.12.2017
75 אחוזים מ-1,200 עברייני המין המפוקחים פגעו בקטינים
הממונה על יחידת הפיקוח ציין במהלך דיון בסוגיה כי רק לגבי 1.6 אחוז מהמפוקחים המשוחררים נמצא כי חזרו לתקוף מינית. השנה הוגשו עד כה 496 כתבי אישום מתוך 2,653 תיקי חקירה שנפתחו בגין עבירות מין בקטינים. משרד המשפטים: "קשיים ראייתיים בתיקי ילדים קטנים מביאים להסדרי טיעון"
פחות ממחצית מעברייני המין בבתי הסוהר מקבלים טיפול ורק 17 אחוז מקרב המשוחררים המפוקחים. יו"ר הוועדה, ח"כ יפעת שאשא ביטון: "לפרסם את שמו של פדופיל שנמנע מקבלת טיפול". ח"כ נחמיאס ורבין: "נמשיך ונלחם בתופעה, מדובר בחיי ילדינו"
הוועדה לזכויות הילד קיימה ישיבה בנושא 'כשלים באכיפה כנגד פדופילים בישראל'. דיון מהיר לבקשת יו"ר הוועדה ח"כ יפעת שאשא ביטון וח"כ איילת נחמיאס ורבין שיעסוק באכיפה החסרה סביב הסוגיה.
ח"כ איילת נחמיאס ורבין:
"התכנסנו כדי לדון בתופעה הקשה של פדופיליה, אין סיוט יותר גדול מאשר המחשבה שמישהו מתאנה לילדים, אין סיוט יותר גדול מזה להורה. התחלתי לעסוק בסוגיה דרך נושא המורים המחליפים שאף אחד לא מפקח עליהם. אני יודעת שהכמות העבודה על המשטרה היא אדירה, אך המצב מביא לפגיעות חוזרות ונשנות. פעם אחת זה חוסר ראיות, פעם נמחק דיסק קשיח של מחשב שהחזיק פדופיל. אלה הילדים של כולנו. בנוסף יש את עבירת הפיתוי שבכל מקום בעולם היא עבירה, כולל פיתוי קטינים ברשת אך בישראל היא לא עבירה. בנוסף מרבית העבריינים לא מקבלים טיפול".
יו"ר הוועדה, ח"כ יפעת שאשא ביטון:
"כשאנחנו דדנים בפגיעה בקטינים חשוב שנשים את האצבע ונראה כמערכות איך אנחנו מגנים על הילדים שלנו מפגיעות כאלה. יש לדון מה קורב במצב בו פדופיל פגע בקטין, יש מדינות בהן מאגר פדופילים והציבור נזהר, מה קורה שמזיזים את הפדופילים משכונה לשכונה או מעיר לעיר. אני מכירה פדופיל שהעבירו אותו למגורים מעל גן ילדים בניסיון לשקמו באזור אחר. התחושה שאנחנו לא מצליחים להגן על הילדים מפני אנשים שכבר פגעו בהם".
סגן גונדר אסף זגורי, מפקד יחידת צור :
"בשנת 2006 פיקחנו על כ-70 מפוקחים משוחררים, היום אנחנו מפקחים על 1,217. 45 אחוז מתוכם מוגדרים כפדופילים או גרעין פדופילים. מסך המפוקחים 75 אחוז פגעו בקטינים אך לא כולם מוגדרים כפדופילים. 43 אחוז מהמפוקחים הם במסוכנות גבוה, הם יישארו איתנו 20 שנה תחת פיקוח. השלמנו בשנת 2014 את מכסת התקנים למפקחים אך מאז גדלנו ב-350 מפוקחים. מספרם גדל כל שנה גדלים ב-10 עד 15 אחוזים".
על הצעת יו"ר הוועדה לפרסם את שמות המפוקחים השיב זגורי כי "הם המסוכנים ביותר שיש. אם הציבור יכיר וידע זה יכניס אותו ללחץ, אני לא יודע כמה יעיל פרסום שלהם. יש כאלה שמפורסמים והם לא מצליחים לשקם את עצמם, לא למצוא תעסוקה, לא מגורים, אנחנו מוצאים אותם בסוף ברחובות".
רפ"ק ישראל לוי, ממשטרת ישראל: "רואים עלייה ומגמה בפעילות המשטרה לגבי תיקי תקיפות מיניות כלפי קטינים – ב-2015 נפתחו 2,385 תיקים, ב-2016 נפתחו 2,458 תיקים, ב- 2017 נפתחו 2,653 תיקים. ב-2015 הוגשו 539 כתבי אישום, ב-2016 הוגשו 479 וב-2017 שעדיין לא הסתיימה הוגשו 496 כתבי אישום. ישנם עוד תיקים שהוגשו לפרקליטות וטרם התגבשו לכתבי אישום, ב-2017 הוגשו לדוגמא 1,172 תיקים עד כה".
ח"כ שאשא ביטון: "תיקים רבים נסגרים לאחר שיש המלצה לכתב אישום, רבים אחרים לא מוגשים. חוסר עניין לציבור זה שם יפה לכך שהתהליך לא היה מספיק טוב, לא היו מספיק נתונים, התהליכים לא נעשו, אנחנו מדברים על אחוזים גבוהים".
ורבין: "השאלה כמה תיקים לא הבשילו לכתבי אישום בשל תקלות?"
לוי: "אם יש בעיה מסוימת בתיק או בכל דבר שהוא, לא אתייחס אליו פה בדיון, אשמח לקבל פניה ספציפית. אני לא יכול להתייחס לנושא כללי. המספרים מראים על תהליך חיובי. אנחנו מנסים לגעת בהכל, לשפר איפה שאפשר".
ח"כ נחמיאס ורבין: "אין עליהם פיקוח, אין מספיק מעקב, הם גם לא מחויבים בטיפול. מי שלא עבר טיפול לא שילם את חובו לחברה".
ח"כ שאשא ביטון: "השאלה אם אנחנו כמדינה לא יכולים לחייב אותם בטיפול, המשימה שלנו היא בסביבה שהם חוזרים אליה. להגן על הילדים והאנשים, אחת כמה וכמה שהם לא עברו תהליך טיפולי. מה אתם צריכים ככלים כדי שנוכל לכפות ולחייב בטיפול?"
סגן גונדר זגורי: "אנחנו מדברים על רצף טיפולי בבתי הסוהר, יש מחלקות ייעודיות לעברייני מין לשם כך. קרוב ל-50 אחוז מעברייני המין מטופלים בבתי הסוהר. 17 אחוז מהמפוקחים שלנו מטופלים, זריקה להורדת הדחף המיני מקבלים 40 מהם".
אסתי שדה, מנהלת שירות, משרד הרווחה: "גם לאחר השחרור אין עבריין מין שמעוניין, רוצה ונמצא מתאים ולא מקבל טיפול. משרד הרווחה אחראי על פרק השיקום. ישנן אמות מידה שפועלים לפיהם. יש פריסה רחבה מאוד של מרכזים לשיקום מונע, הם מקוטלגים עפ"י רמות מסוכנות. החל ממודל על רצף השיקום שכולל הוסטל 24 – 7, מרכז יום בשעות הבוקר, בשעות הצהריים, מודל מעקב ומתן טיפול תרופתי. בכל מסגרת כזו אפשרנו ל-20 אחוז מהמשולבים במרכזים להיות כאלה שאינם מורשעים".
"קשה מאוד לכפות על עברייני מין טיפול רק מתוך מקום שהוא בוחר ללכת לטיפול. יש שני מסלולים לדעתי, האחד הוא גיוס וטיפול והשני הוא בהכבדת התנאים. חשוב להבין את זה" הוסיפה שדה.
ח"כ מקלב "הטיפול הזה צריך להיעשות במסגרת המאסר, לא בכל מקום מי שנמצא במאסר יכול לקבל טיפול. לא בכל אגף טיפול יכול לקבל טיפול, כך יש מי שצריכים לבחור בין אגף תורני במעשיהו לבין הטיפול".
סגן גונדר זגורי: "קודם כל הבנאדם צריך לרצות טיפול, אנחנו מתכוונים בשנה הבאה לפתוח עוד מחלקות לעברייני מין, אבל בסוף כל מי שירצה לקבל טיפול יקבל. כמות עברייני מין בבתי הסוהר עומדת על 1,283 מתוכם 527 טופלו או מטופלים, 160 מתוכם מטופלים ב-4 מחלקות של עברייני מין הפרוסות ברחבי בארץ ומקבלים טיפול ייעודי אינטנסיבי".
ח"כ נחמיאס ורבין: "במקרה הטוב אנחנו מדברים על 50 אחוז ממי שכלוא, ואנחנו לא יודעים מי מתוכם פדופילים".
ח"כ שאשא ביטון "דיברנו על מאגר נתונים, מי שלא רוצה לקבל טיפול יש לפעול ששמו יפורסם. אם הוא לא עובר טיפול שהציבור ידע שצריך להיזהר ממנו".
סגן גונדר זגורי: "יחידת צור בודקת את אחוז הרצידיביזם, של חזרה לפשיעה, בקרב המפוקחים. סך הכל בשנה יש לנו כ1.6 אחוז רצידיביזם, במדינה מדווח על כ-20 אחוזים של בקרב אסירים משוחררים".
אביגיל סון פלדמן, משרד המשפטים: "השיטה שהחוק עובד בה זה מקל וגזר, ככל שהמפוקח יותר מגויס לשיקום ורוצה להפחית את המסוכנות שלו, המערכת מסייעת לו. יש הוראות לכמה זמן הוא צריך להמשיך בטיפול. במידת הצורך מחמירים את תנאי הפיקוח שלו. התפיסה היא שהחוק נועד להשיג את ההגנה לציבור באמצעות שיקום ופיקוח. פיקוח יעיל עד רמה מסיימת ושיקום בסופו זה שמשיג את המטרה".
ח"כ שאשא ביטון: "אנחנו יותר עסוקים בלהגן במי שמקרבן מאשר על הקורבן".
ד"ר בת עמי ברוט, משרד המשפטים: "שמקבלים את תיקי החקירה אנחנו בודקים ככל שיש מספיק ראיות אנחנו מגישים כמובן כתבי אישום, כפי שניתן לראות יש עלייה בכמות כתבי האישום שמוגשת. האחוזים הרבה יותר גבוהים מכל שאר סוגי העבירות. הרבה פחות תיקים נסגרים בתיקי פדופיליה.
ח"כ נחמיאס ורבין: "לגבי הפדופיל רומן לוין איך מוגשת הצעה כזו להסדר טיעון עם פושע כזה?"
ברוט: "אני מנועה מלהתייחס לתיק מתנהל. אני יכולה לציין שבאופן כללי יש לנו יש קושי גדול בתיקי ילדים מאוד צעירים. דווקא בגלל שמדובר בילדים צעירים והם לא יכולים למסור מה היה אנחנו נאלצים להגיע להסדרי טיעון כדי שנוכל להגיש כתב אישום. אם אין לנו די.אן.איי ואין לנו ראיות נוספות והילד לא יכול למסור מה היה, הקושי הראייתי הוא לפעמים מובנה. לפעמים יש גם קשר שתיקה של הורים במקרה של תינוקות ממש".
ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד: "יש שיעור גדול של סגירת תיקים, יש עלייה של פגיעה, אין עליה מקבילה בהגשת כתבי אישום. צוין בפסיקה לאחרונה כי הזאב מהסיפור של כיפה אדומה כבר לא מסתתר ביער הוא נמצא במחשב או במסך הסלולארי שלו, מעבר לזה שהפגיעה מינית במרחב לא השתנתה גם נוסף מימד נוסף. עבירות המין עדיין לא עברו התאמה למרחב הווירטואלי".
ח"כ איילת נחמיאס ורבין סיכמה את הדיון: "בתור ילדה עברתי ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב והותקפתי. אני נחרדת לחשוב שזה יכול לקרות לילדיי ולכל ילד אחר, החוויות האלה שם והם לא נעלמות לשום מקום. נמשיך להילחם בתופעה ולדון במיקוד יתר בנושא עד שכל העבירות יעוגנו בספר החוקים כדי שניתן יהיה למצות את הדין. כולל עבירות הפיתוי ברשת. נצטרך לדון בעבריינים שמסרבים לקבל טיפול וברישום במאגר של מי שלא יקבל כזה. בעניין של שינוי שם מצד פדופילים, במעבר למקום מגורים ללא דיווח, בכשלים בראיות המובילים לאי הגשת אישומים, בכך שלרשויות האכיפה יהיו את כל המשאבים כדי לפקח ולאכוף באופן מלא ועד שכל עבריין כזה יקבל טיפול. מדובר בחיי ילדינו".
במחקר רחב היקף שנערך בישראל בשנת 2013 במסגרת מיזם טריאנה, נמצא כי 18.3% מהנערות הותקפו מינית בטרם מלאו להן 16 שנים.
על פי המחקר, שיעור הפגיעות המיניות עולה עם הגיל:
14% מתלמידות ותלמידי כיתה ו' דיווחו על פגיעה מינית.
20% מתלמידות ותלמידי כיתה ח' דיווחו על פגיעה מינית.
24% מתלמידות ותלמידי כיתה י' דיווחו על פגיעה מינית.
מבין כלל הילדים והילדות שנפגעו מינית, כמחצית (46.5%) ציינו שהפגיעה ארעה יותר מפעם אחת, ורובם/ן ציינו כי הפגיעה המשיכה במהלך השנה האחרונה.
במחקר מוקדם יותר, משנת 1994, אשר בחן את שיעורי הפגיעה בילדות בהסתמך על דיווחים של מבוגרות, עלה כי 31% מהנשים עברו פגיעה מינית בילדות.
עד אחת מכל שבע ילדות עוברת גילוי עריות.
על פי אחת ההערכות המחקריות הבולטות, אחד/ת מכל שבע/ה ילדים/ות עברו פגיעה מינית במסגרת המשפחה.
לפי הערכות אחרות מהעולם, 20%-30% מהנשים נפגעו בילדותן – כאשר לפחות כמחצית מהן נפגעו על ידי בני משפחה.
על פי המחקר של מיזם טריאנה, כשליש (29.7%) מהפגיעות המיניות בקרב נערים ונערות יהודים/ות עד גיל 16 התרחשו בתוך המשפחה. באשר לחברה הערבית, נמצא כי שני שלישים מהנערים והנערות שדיווחו על פגיעה מינית נפגעו בתוך המשפחה.
עד גיל 12, שיעור הבנים הנפגעים מינית זהה לשיעור הבנות.
מחקרים שונים מרחבי העולם הראו כי שיעור הבנים הנפגעים מינית לפני גיל 12, זהה לשיעור הבנות הנפגעות מינית באותה שכבת גיל.
על פי המחקר של מיזם טריאנה, גם בגילים מאוחרים יותר – עד גיל 16, שיעור הפגיעות בקרב בנים נמוך רק באחוז אחד וחצי משיעור הפגיעות בקרב בנות.
בנוסף, כ-20% מהתלונות על עבירות מין במשטרה מוגשות על פגיעה בילדים, נערים וגברים.
רק שישה אחוזים מהפגיעות המיניות מדווחות לרשויות.
כך, על פי מדד האלימות הלאומי של המשרד לביטחון פנים משנת 2014.
מעל 85% מכלל מקרי התקיפה המינית מבוצעים ע"י אדם המוכר לקורבן.
על פי נתוני מרכזי הסיוע, התואמים מחקרים אחרים בעולם, מעל ל-85% מהפגיעות המיניות התבצעו בידי אדם המוכר לנפגע/ת, כולל בני משפחה, חברים ומכרים, מעסיקים, עמיתים, בעלי מרות וכו'.
על פי נתוני איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, כ-47,901 פניות התקבלו במרכזי הסיוע בשנת 2016. עוד עולה מהנתונים, כי רק 13.7% מהפונות והפונים למרכזי הסיוע גם הגישו תלונה במשטרה. מחקר של אריאל פינקלשטיין משנת 2022 הראה כי נכון לסוף שנת 2020 היו 5,466 מטופלים במחלקות הרווחה ברשויות המקומיות בעקבות פגיעה מינית שעברו, מרביתם בגילאי 18-3
ב-2016 יצא דו"ח מחקר למשרד החינוך בשם: "אלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל: בין שכיחות לדיווח", אשר כלל סקר לאומי רחב-היקף, ונערך על ידי פרופ' רחל לב-ויזל ופרופ' צבי איזיקוביץ. הסקר כלל כ-12,000 תלמידי בית ספר יסודי ובו נמצא כי 17.7% מהילדות והילדים היהודים שהשתתפו במחקר (תלמידי החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי) דיווחו כי חוו פגיעה מינית, וכך 23.2% מהילדות והילדים בחינוך הערבי. עוד עולה כי שיעור הבנות שנפגעו עומד על 18.3%, ושיעור הבנים שנפגעו כמעט זהה: 16.9%. גם שכיחות זאת קרובה מאוד לסטטיסטיקה המקובלת בעולם בנוגע לפגיעה בגיל הילדוּת. מתוך הילדים שדיווחו על פגיעה מינית, 42% דיווחו על פגיעה מינית שכללה מגע פיזי.
לגבי זהות הפוגע – נמצא כי אבות ואימהות פוגעים מינית בשיעורים דומים, כאשר ההתפלגות היא שב- 22.1% מהמקרים האב הוא הפוגע, וב-18.6% מהמקרים האם היא הפוגעת. ופוגעים יותר בבנים מאשר בבנות.
בכל סוגי הפגיעות המיניות הכוללות מגע פיזי, ילדים ובני נוער ממוצא ערבי דיווחו על היפגעות גבוה יותר, ולעומת זאת אלימות מינית שאינה כוללת מגע פיזי דווחה בצורה נרחבת יותר בקרב ילדים ובני נוער יהודים. בנות דיווחו יותר על אונס או ניסיונות אונס לעומת בנים, ובנים נפגעו יותר על ידי צעיר מקבוצת השווים. ילדים בגיל גדול יותר מדווחים על יותר פגיעות מיניות – 14% מבין התלמידים בכיתה ו' דיווחו על פגיעה מינית. שיעור זה עלה ל-20% בכיתה ח' ול-24% בכיתה י'. כ 40% מתוך הילדים הנפגעים מאלימות מינית נכנסו לקטגוריה של פגיעה חמורה שכללה פגיעה שהתרחשה מספר רב של פעמים.
לפי נתוני המשטרה, בשנת 2016 נפתחו במשטרה כ-5,686 תיקי עבירות מין והטרדה מינית – עלייה של 22.5% לעומת שנת 2011, בה נפתחו 4,791 תיקים בגין עבירות אלו. ב-81% מהתיקים הנפגעת היא ילדה או אישה, לעומת 19% מהתיקים, בהם הנפגע הוא ילד או גבר. ב-47% מהתיקים הנפגעים הם קטינים, ב-51% בגירים, וב-1% קשישים.
ב-16% מהתיקים שבהם טיפלה הפרקליטות הוחלט להגיש כתב אישום, בעוד 84% מהתיקים נסגרו ללא הגשת כתב אישום (נכון לשנת 2016; מכיוון שהטיפול בתיקים נמשך לעיתים קרובות מעבר לשנה קלנדרית אחת, חישוב האחוזים נגזר מתוך התיקים שבהם התקבלה החלטה באותה השנה).
בתיקים פליליים של עבירות מין, כ-83% מהתיקים נסגרו ללא הגשת כתב אישום. בתיקי הטרדה מינית, שיעור סגירת התיקים הגיע לכ-92% מכלל התיקים שלגביהם התקבלה החלטה. עילת הסגירה ב-70% מהתיקים שנסגרו היא חוסר בראיות. מבין התיקים שעברו הליך שיפוטי, 77% הסתיימו בהרשעה ו-6% בזיכוי. השאר הסתיימו בסטטוס "אחר".
מספר התיקים הפלילים שנפתחו בגין עבירות מין כלפי
קטינים ב2020 הינו 2241. 75% מהתיקים כלפי ילדות והשאר בנים.
80% מהתלונות של אותם ילדים היו כלפי הורה, קרוב משפחה, חבר של הילד, ושכן.
בשנת 2020 נפתחו 216 תיקים פליליים לבגירים בחשד לביצוע עבירות כנגד קטינים במוסדות חינוך, כ 70 אחוז מהם נפתחו בגין עבירות אלימות
וב 12% בגין עבירות מין.מאז 2008 חלה עליה של פי 3 בשיעור התיקים שנפתחו בגין עבירת הטרדה מינית כלפי קטינים מתוך סך התיקים שנפתחו בגין עבירות מין כלפי קטינים. אלו היוו כ-%19 מכלל התיקים שנפתחו בגין עבירות מין כלפי קטינים ( לעומת כ-%6 בשנת 2008 .)להערכתנו, העלייה במספר העבירות של הטרדה מינית כלפי לעבריינות קטינים קשורה לעבריינות רשת.
מוקד 105
בשנת 2020 טופלו במוקד 11855 אירועים. מהם כ-95% התקבלו ישירות במוקד.
כמות הפניות הרבה ביותר למוקד הינה בקטגוריית: "עבירות מין ברשת".
כשליש מהפניות למוקד 105 נוגעות לפגיעות על רקע מיני עבירות מין, שידול והטרדת קטינים,
הפצת תמונות וסרטונים בעלי אופי מיני. הזירות בהן כמות הפניות הרבה ביותר הן:
אינסטגרם, ווטסאפ, פורום-סטיפס וטיקטוק, בהן גולשים רוב הקטינים בישראל. טווח הגילים של מרב הנפגעים
נשמר בעקביות ונע מגיל 12 ועד 14 ,בקרב הנפגעים 67% הן ילדות ונערות ו- 33% ילדים ונערים.
מספר הפוגעים הרב ביותר הוא בגילאי 13 ו- 14 .כ- 29% מהפוגעים הינם בגירים. רוב מובהק של הפוגעים הוא זכרים 80% והשאר נקבות 20%
